ביקורת סרט: מיניונים – גנוב על החיים

עם הפוסט של אטרקציות במזגן, עשיתי לנו חשק לסרט קולנוע, כי מה עוד אפשר לעשות בחום הזה? אם עוד לא קראתם, תקראו כאן.

אז הלכנו עם חברים לסרט החדש של המיניונים: גנוב על החיים.

גילאי הילדים: 6-8.

בכמה מילים: סרט כייפי ומצחיק עם כמה מסרים בעייתיים לילדים.

ביותר מילים מזה, הנה מתחילים.

הילדים נהנו, אני אתחיל מזה. הם צחקו במקומות המתאימים ויצאו עם חוויה חיובית. את הסיוטים בלילה אולי נרגיש בהמשך, אבל החוויה של הילדים הייתה חיובית, עם זה אי אפשר להתבלבל.
הפרצופים של הדמויות הראשיות, הג'יבריש של הצהובים החמודים האלה, העלילה שרק הולכת ומסתבכת – כל אלה עושים את העבודה ומצליחים להצחיק אותם גם בסרט השישי. איכשהו, ילדים זה ילדים וגם אחרי שהם ראו את הקודמים כבר כמה פעמים, כן, זה עדיין מצחיק. גם אותנו, כי אין מה לעשות, ברור שהצלחנו להזדהות עם אב קרייריסטי שנואש לקבל קצת אהבה מבנו הקטן שמחזיר לו בנשיכה. מוכר לכולנו ומשעשע באותה מידה.

ככל שהעלילה ממשיכה להתקדם, אנחנו פוגשים בדמויות משנה נוספות שמצליחות להחדיר מסרים שליליים היישר למוחם העדין של הילדים, ביניהם: שקרים, העמדת פנים, פגיעה באישה חפה מפשע, שוד, חטיפת תינוק ועוד פנינים.
כן, כן, אני יודעת שהיום קשה למצוא סרט מצויר שיעמוד בסטנדרטים של עולם ורוד נפלא, והרי כל סרט ירצה קצת אקשן בשביל הרייטינג, אבל זה היה לטעמי קצת מוגזם.

המושג "לחטוף תינוק", באופן כללי לא עובר חלק בגרון של כל מי שיושב בבית קולנוע ישראלי בימים אלו, אבל גם אם נצא מהקונספט הישראלי והזוועות שעברנו – לא הרגיש לי טוב לראות אדם מבוגר מדסקס על חטיפת תינוק ומשהו במראה ההליכון התינוקי היתום והמתנדנד אחרי שלקחו ממנו את התינוק, ואחר כך הדלתות שנסגרות על פרצופו הבוכה – לא, זה לא מראה שילדים קטנים צריכים לראות.

שנדבר על הילדה של השכנים? מי שהחלה את דרכה בסרט כטיניינג'ארית קלאסית הדבוקה לסלולר שלה ומתעלמת בבוטות מהמבוגרים (עד פה לגמרי נאמן למציאות) המשיכה כמניפולטיבית רשעית שלא בוחלת באמצעים. טוב, אולי גם פה זה עוד נאמן למציאות, אבל גם פה, משהו בתמונה של ילדה קטנה שסוחטת אדם מבוגר וגם מודיעה לו על כך מילולית, הרגיש לי קצת טו מאצ'.
זה לא שתפקיד התסריטאי לחנך לי את הילדים, אבל אני תמיד מצפה לקצת אחריות מאלו שכותבים סרטים שפונים לילדים. מחר בצהריים כשתקבלו שיחה מהמזכירות של בית הספר בטענה שהילד החמוד והתמים שלכם סחט את מנהלת בית הספר, אל תתפלאו. אני רק אומרת שאם אלו המסרים שמוחדרים להם מגיל 5, בואו לא נבכה כשהם יממשו אותם.

שנעבור לחלק הבא שגרם לי לזוז באי נוחות בכיסא? כמובן.
אז כחלק מהמסע של המשפחה בעיירה חדשה, אם המשפחה החלה לעבוד כספרית. אממה, אין לה שמץ של מושג בכל מה שקשור לקצוות מפוצלים, וזה ממש לא מונע ממנה להעמיד פנים ולהרוס לאישה זרה את החיים. עכשיו, לא רק שהיא גרמה לשריפה וכמעט הרגה אותה, במקום לקחת אחריות לאחר שנתפסה באקראי, היא ממשיכה לפגוע בה באופן אקטיבי שוב ושוב, כשהילדות לצידה. אם זה לא חוסר אחריות, אני לא יודעת מה כן. וברצינות – ברור לי שבסרט העניינים צריכים להסתבך, וזה שהיא ברחה מהמספרה אחרי שהכל עלה בלהבות זה עוד מילא, אבל לקראת סוף הסרט לא תעשו סוף שמח שכולל לקיחת אחריות ובקשת סליחה?

אה, והקשר למיניונים בסרט? מקרי בהחלט. חוץ ממספר קטעים קטנים ומשעשעים, הם לא באמת משתלבים בעלילה, אלא הולכים לצידה כמי שחייבו אותם להופיע בסרט בגלל שהם, ובכן, מופיעים על הפוסטר וזה.

כשיצאנו מהסרט שאלתי את הילדים איך היה, והם בהתלהבות יתרה אמרו שהיה מדהים ומעולה ונהדר, לא מפחיד בכלל, ואני מבינה שכנראה הם לא רואים את זה באותה צורה כמו שאני רואה – אבל בכל זאת לא חושבת שיש סיבה מהותית להחדיר למוחות צעירים רעיונות של פשע, פחד ואימה.

האם יש אלטרנטיבה? מכירים סרטים עם אקשן שלא מחדירים מסרים בעייתיים לילדים?
נשמח לשמוע! כתבו לנו בתגובות.