טוק טוק טוק

עבר לו יולי, עבר גם אוגוסט.
התחילה השנה וגם ספטמבר חלף לו.
הזמן עובר מהר כשנהנים, זה אולי נכון, אבל הוא עובר מהר יותר כשעמוסים.
הספקנו לסדר תיקים, לקנות חולצות חדשות עם הדפסים, להכין קופסאות עם מגוון מאכלים, לשלוח ולקבל בחזרה ילדים מחייכים… לפעמים עצובים… לפעמים בוכים… לא תמיד מספרים, לפעמים מגלים רק אחרי שמוציאים עצבים על האחים.

תחילת שנה היא תקופה סוערת של הרבה רגשות בעצימות גבוהה, ואם מוסיפים לזה מלחמה? מה יוצא? מהומה.
אבל היי, מאחורי הצעקות והריבים והמכות בין שלושה אחים, יש רגעים שלא נשכח בחיים.
כמו הרגע הזה שהגדול הרגיע את הקטן, או כשהקטן שאל את האמצעי אם הוא יכול לעזור לו להרכיב, והוא מיד הסכים.
או כמו הרגע הזה ששלושתם הולכים בשביל עם תיק ענק על הגב, מסודרים בשורה ממש כאילו ביקשתי מהם תמונה (ואם אתם חושבים שלא ניצלתי את המצב ושלפתי מצלמה, אתם לא מכירים את עבדתכם הנאמנה).

והחגים, הו, מה נגיד על החגים… 24/7 של 100% מהם, יום וליל, ואנחנו רק שני אנשים והם כל כך רבים… ורבים… ורבים…
ושלא יעזו לבקר אותי כל אותם אנשים שגידלו ילדים לפני אי אלו שנים, לכם היו תנאים מקלים, ושלא ידברו איתי כאלה שהסבתא קרובה ואוספת, ומטיילת, כי בכנות? אני ממש מותשת.
אז מי אתם שתבקרו אותי שלא עדכנתי את המלצת החודש כבר חודשיים, זה שלא נכנסתי זה בקטע טוב, זה העומס. את שומעת, זאת שבמראה?

אז לוקחת נשימה עמוקה ואומרת שוב תודה לכתיבה, שתמיד הייתה פה ותמיד נשארה, מבטיחה לי בלי מילים ועם הרבה מילים.
מתחילה לה תקופה קצת שונה ואני מוכנה לה. כמה חיכינו להקלה-לה.