בריכות שחייה ברחובות – הקיץ שאחרי: האם מנוי באמת משתלם?

בקיץ שעבר יצאתי לבדוק אחת ולתמיד את השאלה שמעסיקה כל הורה ברחובות (או לפחות כל הורה עם שלושה ילדים ודופק מואץ מהחופש הגדול):

איפה הכי משתלם לעשות מנוי לבריכה ברחובות?
עשיתי סקר מחירים, תנאים, שעות פתיחה, צל, קיוסק, אווירה – כל מה שהורה לילדים מחפש בחופש הגדול בלי לקרוע את הכיס, בידיעה שזה בדיוק מה שהולך לקרות. הפוסט ההוא הפך לאחד הנקראים בבלוג – כנראה כי גם אתם ניסיתם לשרוד את אוגוסט בלי להינמס כמו ארטיק.

אז מה עשינו עם כל המידע הזה?
בחרנו בריכה אחת, שלפנו את כרטיס האשראי וחגגנו על מנוי משפחתי. תחושת הניצחון הייתה גדולה: "הנה, השקענו! ברור שזה משתלם! ננצל כל רגע! נהיה שם כל שבת! אולי אפילו כל יום!" (היינו נאיביים. זה חמוד. כן)

ואז הגיע יולי-אוגוסט… והשחייה הפכה לשחיקה. התחלנו לגרור את עצמנו לבריכה, לא כי מתחשק – אלא כי שילמנו על זה. "יאללה, נלך לשעה. רק כדי להרגיש שזה היה שווה". "ים? לא, מי צריך ים? זה בחינם… על זה שילמנו". הבריכה הפכה ממשהו כיפי – למטלה.

שילמנו כמה אלפי שקלים שבתאוריה היו אמורים להתחלק על כמה חודשים, אבל בינינו? חוץ מיולי ואוגוסט – בשביל מה באמת צריך בריכה? במאי עוד קריר, ביוני עוד עמוסים, בספטמבר כבר חולים ובאוקטובר קר וחגים. ובשאר הזמן? פשוט עייפים. אז למרות שזה נראה משתלם – בפועל אני לא בטוחה שזה כל כך נכון.

ומה השנה?
אנחנו שוקלים שינוי קונספט: לא לעשות מנוי בכלל. במקום זה – לקנות כניסות לפי ביקור או כרטיסייה. נלך כשבא לנו – לא כשצריך "להחזיר השקעה". אם מתחשק ים – נלך לים. אם מתחשק טיול – נטייל. ואם מתחשק מזגן, נטפליקס וגלידה מוולט – אז נישאר בבית, ונדלג באלגנט על תחושת האשמה.

ועכשיו תורכם: עשיתם מנוי לבריכה? זה באמת עבד לכם? או שגם אתם הרגשתם שאתם שוחים נגד הזרם?

כתבו לנו בתגובות – אולי בזכותכם נחליט מה לעשות השנה…